אני עובדת בגן לילדים על הרצף האוטיסטי, שם ארוך לילדים קטנים ומקסימים.
בחדר , אני נוכחת במלואי איתם, אני חושבת, מציירת, שרה ונעה , לעיתים ביחד איתם, ולעיתים לבד מולם. אחד הניסיונות החשובים בטיפול הוא ליצור קשר, להתחבר לילד שלפעמים עוטף את עצמו בבועה המרחיקה אותו מהעולם הרועש, סוער ולא תמיד מובן. כך בפנים יש שקט, אך גם לבד שם בפנים.
האמנות כך הבנתי עם הזמן, מסייעת מאוד ביצירת הקשר הזה.
באמנות ודרכה , הקשר אינו ישיר, הוא דרך גורם שלישי, הציור , היצירה, המבט מופנה אליו ולא ישירות אחד לשני, ושינו עסוקים ומרוכזים בו. כך שהאמנות מהווה דרך נוספת לביטוי תקשורתי.
בחדר מוצעים חומרים שונים מטושים ועד גואש וחימר, העבודה בחומרים מפעילה את החושים. לחימר יש ריח, לבצק יש טעם (הוא מותר לטעימה), לצבעי הידיים יש מרקם מיוחד משלהם.
ההנאה שבעשיית האמנות מזמינה להימצאות בחדר, אם נעים, אז אפשר להישאר עוד. ולאט לאט האמנות מעודדת יציאה מהבועה האוטיסטית. עובדים ביחד, יד נוגעת ביד, גם אם במקרה ללא כוונה. קו ממשיך קו ויצירה נוצרת ונשמרת גם לפעם הבאה. משהו שעשינו יחד, בנינו, יצרנו, שלנו !
האמנות מאפשרת שליטה בחומרים, הילדים יודעים מה מתאים להם בהתחלה, ולרוב לא יגעו בחומר שמאיים עליהם, רטוב מידי, מגעו לא נעים או שאינו נשלט ונמרח מבלי שהתכוונו. אך אני כן יכולה לגעת, לידם, במקום בטוח שאינו מאיים עליהם. ולעיתים זה מעניין מה שמתרחש ליד, ולפעמים אפילו עושה חשק, קטן רק קטן לנסות גם.
התוצר האומנותי נשמר בחדר, בקופסא, תיקייה, ומסייע ביצירת רצף. ישנו ילד אהוב מאוד, שבכל פגישה פותח את התיקייה ומוציא את הציורים שציירנו במהלך השנה, הוא נזכר ומזכיר מה היה וכך משמר את הרצף.
האמנות מסייעת לילדים להרגיש את העצמי שלהם. הם יוצרים, הם נוגעים בחומר הם נפרדים ממנו.
האמנות מסייעת בהרחבת תבניות, היא מגוונת, רבת מימדים ואפשרויות, ודרך החומרים אפשר לנסות , דבר שפחות אהוב בדרך כלל על הילדים עם קושי זה.
ציור משותף מזמין לתקשורת, וכשהשפה פחות נגישה זוהי דרך נהדרת ליצור קשר.
והקשר , הוא בעיני החשוב ביותר בטיפול, ובחיים בכלל.
כתיבת תגובה